בית דת ומסורת דבר תורה לפרשת שמות

דבר תורה לפרשת שמות

גלות מצרים והיציאה תופשים מקום נכבד באמונה היהודית. בכל יום מקיימים אנו מצוות שמטרתן להזכיר לנו את יציאת מצרים. עשרת הדברות נפתחים בהדגשה "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". כבר העיר הכוזרי מדוע לא מזכיר האלוקים פרט יסודי יותר, "אשר בראתי שמים וארץ". הערה אשר משתלבת בנסיון להבין את משמעותה העמוקה של היציאה ממצרים, ומה היא מחנכת אותנו.

    אחת הנקודות המרכזיות היא מידת הכרת הטוב. הגלות החלה מהיפך מידה זו. "ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף". בין אם המדובר הוא במלך חדש ממש, בין אם הכוונה היא שנתחדשו גזירותיו (שמות רבה א,ח), האם ייתכן שלא ידועה לו הפעילות המבורכת של יוסף שהציל את מצרים מחורבן, והפך אותה למעצמה עולמית ש"כל הארץ באו מצרימה"? גם לא שמענו על אפליה לטובה של בניו ונכדיו של יוסף, שלא נאלצו לעבוד קשה (ראה פירוש התוס' על ההגדה, וצ"ע). אין זאת אלא כפיות טובה שקרית, המכחישה את טובתו של השני.

    התנהגותו של משה אינה כזאת. הוא אינו מכה את היאור במכת דם ובמכת צפרדע, מפני שהיאור הגן עליו כשהונח בתיבה בתוך היאור (שמות רבה ט,י). כאן לא מדובר באדם שהתאמץ לסייע וחייבים להוקיר לו תודה. היאור לא טרח ולא התייגע לשאת את תיבתו של משה, ובכל זאת מחנך משה את עצמו לתחושת הכרת הטוב כלפי דבר שהועיל לו. הכרת הטובה אינה מחווה כלפי היאור. הכרת הטובה משפרת את האדם המודה, ומרגילה אותו להתנהגות אנושית נאותה.

    בערוב ימיו מצווה אותו הקדוש ברוך לנקום נקמת ה' מאת המדיינים, שצוררים הם לבני ישראל (במדבר לא). משה, שהנהיג מלחמות, שולח במקומו את פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. תמהים חז"ל, אמר הקדוש ברוך הוא נקום, אתה בעצמך, והוא משלח את אחרים. אלא מפני שנתגדל בארץ מדיין אמר, אינו בדין שאני מיצר למי שעשה בי טובה. (במדבר רבה כב,ד). משה מבין שהציווי לא היה שהוא עצמו יכה את מדיין, שהרי הוא חייב להוקיר להם תודה על המקלט ששימשו לו בברחו מפני פרעה. משה אינו פוגע במי שסייע לו.

    עם ישראל מכיר טובה ליתרו. במשך מאות שנים גדלים בניו בצמוד לעם ישראל, ודואגים להם לנחלה, כל זאת מפני שאירח את משה רבינו בביתו. חז"ל מגלים שמניעיו לא היו תמימים וכשרים: "קראנה לו ויאכל לחם", שמא ישא אחת מכן. (שמות רבה א,לב). יש לו שבע בנות, הוא מנודה בארצו והרועים אינם מאפשרים לבנותיו להשקות את הצאן. ההזמנה לארוחת הערב הייתה כהכרת תודה למשה על הסיוע לבנות. ובכל זאת מודים בני ישראל לנכדיו ואומרים : "ואתה עשיתה חסד עם כל בני ישראל בעלותם ממצרים" (שמואל א' טו-ו), העזרה ניתנה למשה, וכל ישראל חשים הכרת תודה על הטוב שגמלוהו. (ראה גם הכרת הטוב כלפי "איש מצרי", שמות רבה שם).

    יסוד האמונה הוא הכרת הטוב. "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים", ומכוח הכרת הטוב על המעשה המיוחד לעם ישראל חייבים אנו להוקיר תודה ולהודות על נפלאותיך וטובותיך שבכל עת. אחד הלקחים החשובים ממאורע זה של יציאת מצרים הוא הכרת הטוב. חוט דק מחבר בין מי שמודה לחברו, לבין מי שיודע להודות לאלוקים על חסדיו. "כל הכופר בגמילות חסדים כאילו כופר בעיקר" (קהלת רבה ז,א). מי שאינו מתנהג כראוי כלפי אדם שהועיל לו, עתיד לגלוש במדרון של כפיות טובה לקדוש ברוך הוא, ולהיפך. (ספר החינוך מצות כיבוד אב ואם!, מצוה לג)

    חברה בריאה בונה עצמה על אדני התודה. ולוואי ונדע להשריש בנו מידה זו, ולזכור להשתמש במילה פשוטה אחת – תודה.

   


מקור: הרב דוד לאו שליט"א - רבה של העיר מודיעין
 

סטטיסטיקה

מונה צפיות תוכן : 1083475

חפשו אותנו...

Facebook

סקר

איפה אתם עורכים קניות גדולות של מוצרי מזון ומכולת
 

מבזקים


זמני השבוע

פרשת השבוע:
ויגש
כניסת השבת: 16:15
צאת השבת: 17:30

תמונת השבוע